ביקורם של גשה מייקל רואץ', לאמה קריסטי מקנאלי בארץ ישראל
מאמרים - טונג לן

פרק 20 - הרחבת מעגל החמלה
מתוך סדרת מאמרים של לאמה דבורה-הלה
אשר התפרסמו במדור ניו אייג' בעיתון
NRG. למעבר למאמר בעיתון לחץ כאן

מדיטציית הטונג לן היא תרגול רב עוצמה מן המסורת הטיבטית לפיתוח החמלה והאהבה  ולפתיחת הלב. תרגול סדיר של מדיטציה זו יש בכוחו להעצים לאין שיעור את אושרנו, ולהפחית באופן ניכר את כל מצוקותינו. במאמרים קודמים פירטנו שתי גרסאות של המדיטציה: בפרק 13 התמקדנו באדם שאנחנו אוהבים ובפרק 16 תיארנו גרסה שבה התמקדנו במהלך התרגול בעצמנו. קוראים שהחלו בתרגול סדיר של המדיטציה לבטח נוכחו כבר באפקט המבורך שלה על חייהם.

אולם כדי להפיק את מירב הברכה מתרגול הטונג לן, ולעלות לרמה הרוחנית הבאה, יש להרחיב את היריעה ולכלול במדיטציה אובייקטים נוספים.

דמו לעצמכם מערכת של מעגלים קונצנטריים, שאתם נמצאים במרכזה.

מעגל החמלה

את התרגול מתחילים כשאנחנו מתמקדים בעצמנו, כלומר באני העתידי שלנו, (ראו פרק 16). זה יכול להיות "אני" בעוד שעה מעכשיו, או "אני" בעוד חודש או בעוד שנה, אם אתם צופים שיהיו אז קשיים כלשהם בחייכם. אתם יכולים להפחית או למנוע קשיים אלו מראש ולשלוח לאותו אני עתידי את היכולות והכוחות שהוא או היא יצטרכו להתמודדות מוצלחת עם הקושי, וכן כל אושר שאתם מאחלים לעצמכם.

הפעולה הזאת אפשרית בגלל האופן שבו קארמה עובדת: אתם שותלים את הזרעים הקארמיים שיישאו בעתיד את הפירות שלהם אתם שואפים (ככל שתיטיבו להבין את מנגנון הקארמה, כך זה יעבוד טוב יותר. נושא זה נידון באחדים מן הפרקים הקודמים).

מומלץ להקדיש תקופת מה לתרגול הטונג לן על עצמנו. באופן זה אנחנו "מחזקים את השרירים" של עשיית הטוב, וזה יחסית קל, כי ללא ספק אנחנו אוהבים ומוקירים את עצמנו וגם את עצמנו העתידי, למרות שהוא כלל לא קיים!

בשלב הבא בוחרים מישהו אהוב עלינו ועושים טונג לן עליו, כפי שמתואר בפרק 13.

השלב שבו נתמקד היום הוא השלב בו אנו מרחיבים את המעגל וכוללים בו אדם שהוא ניטרלי; למשל שָכֵן שאנחנו רק נוהגים לברך לשלום. גם לאנשים אלו יש בעיות, אף אם אינכם מכירים אותן מקרוב. בדיוק כמונו, גם הם יאלצו לחלות, להזדקן ולמות, ולהתמודד עם מכלול שלם של מצוקות אנושיות כאלו או אחרות. בדיוק כמונו, גם הם שואפים להיות מאושרים ואינם רוצים לסבול. בתרגול הטונג לן אתם לוקחים מהם את סבלם, ושולחים להם כל אושר שיש.

במאמר מוסגר נעיר שאין המדיטציה מהווה תחליף לעשיית הטוב בעולם. ולהפך, גם עשיית טוב רבה בעולם אינה מהווה תחליף למדיטציה. הדברים פועלים במישורים שונים. עשיית הטוב בעולם מנסה לתקן ולעזור בזמן הווה, בְּמַקום שבו הסבל כבר הופיע, ועם כל חשיבותה ונחיצותה - כוחה מוגבל. כמה אנשים נוכל להאכיל או להלין? המדיטציה לעומת זאת פועלת למנוע את הופעתו של הסבל מלכתחילה, ובסופו של דבר לחסלו לחלוטין.

כפי שכתבנו בפרקים קודמים (ראו למשל פרק 10 או 14) העולם כולו הוא השלכה של התודעה שלנו, מזרעים קארמיים שנשתלו בה על ידי מעשי העבר שלנו. באמצעות המדיטציה אנחנו משנים את עולמנו ברמה של הזרעים הקארמיים, מבפנים, בתהליך הדרגתי שהולך ומתעצם ושאת פירותיו נקצור בעתיד.
 

ככל שמתרגלים יותר, הלב נהייה יותר קל

לאחר תקופת מה של אימון על האנשים האהובים עלינו ועל האנשים הניטרליים בחיינו, נמשיך להרחיב את המעגל לאנשים שאנחנו לא כל כך אוהבים, ומשם גם לאנשים שאותם אנחנו ממש לא אוהבים, ואפילו כלפי מי שאנחנו מגדירים כאויבינו. מאוד נדיר למצוא אדם שמקדיש זמן לחשוב כיצד לעזור למי ששנוא עליו - אין זה טבעי לנו לאחל טוב לאויבינו. במדיטציה הזאת אנחנו עושים את ההפך הגמור ממה שמכתיב לנו האינסטינקט.

כמובן שזה יהיה הרבה יותר קשה, אך שם טמון כוחה הרב של המדיטציה להתמיר ולסלק חשבונות לא גמורים, טרוניות או טינות, רגשות עכורים המענים את רוחנו, סוגרים את לבנו  ומונעים בעדנו מלממש את הפוטנציאל האדיר שלנו לאושר.

מדיטציית הטונג לן על אדם כזה מתמירה את הקארמה שהביאה אנשים ורגשות קשים אלו לחיינו, כך שברור שהיא לא תהיה קלה, לפחות לא בהתחלה. אך ככל שמתרגלים יותר, הלב נהייה יותר קל והרגשות הקשים הולכים ומתפוגגים.

היו מוכנים להתאמץ. גם אם בתחילה אימון זה ירגיש מעושה ומלאכותי, עם התרגול תיווכחו לראות כיצד, עם השינוי בקארמה, אויביכם נעלמים, והתלהבותכם לתרגל גדֵלה. נסיך הבודהיסטוות, מאסטר שאנטידווה, אמר: קבצו את כל אויביכם ונשקו אותם לשלום, כי אם תתרגלו כראוי, הם ייעלמו מחייכם. הם יעברו דירה, או ילכו לעולמם, או שיהפכו לידידיכם.

תהליך זה ייֵרָאֶה כאילו שהם משתנים מצדם הם, כאילו שזה קורה שם בחוץ, עקב צירוף כזה או אחר של נסיבות חיצוניות, אולם מה שקורה בפועל הוא שהתרגול משנה את הזרעים הקארמיים בלבכם, וכאשר הקארמה שלכם משתנה - אתם משליכים מתודעתכם עולם אחר. ככל שמבינים יותר כיצד קארמה וריקות פועלים יד ביד ליצור את עולמנו, כך הטונג לן עובד יותר מהר ויותר חזק.
 

תרגלו בהדרגתיות

לאחר תקופה של תרגול על עצמנו, נעבור לתרגל על אדם אהוב, ולאחר שרכשנו ניסיון והיכרות עם התרגול - ממשיכים לאנשים הניטרליים, ומשם לאויבים. ההתקדמות עשויה לקחת כמה חודשים, אך אל תחכו חצי שנה עד שתגיעו לתרגול עם אויביכם. נסו לפרקים להתמקד באויב גם אם אתם רק בתחילת דרככם, כי שם טמונה הברכה הגדולה של התרגול, אז מדוע לעכב אותה?

זכרו גם שאין דבר שלא מתחזק עם תרגול. כל הישויות המוארות התחילו במקום בו אנחנו נמצאים, והביאו את עצמם לשלמות על ידי התרגול. אנחנו מתחילים לתרגל כפי מידת יכולתנו כרגע, ובהדרגה תגדל החמלה בלבנו. הכֵּנות במקרה זה חשובה: אל תתנו את שאינכם מוכנים עוד לתת, כי חרטה על מעשה נתינה מחסלת את הקארמה הטובה שצברתם בתרגולכם. תנו כמה שמתאים לכם, ועוד קצת.
 

למורים שלנו אין שום בעיות

על מי לא לתרגל? למדיטציית הטונג לן שני חלקים: לקיחה ("לן") ונתינה ("טונג"). כל אדם יכול להיות אובייקט לנתינה שלנו, וכל המרבה הרי זה משובח. אך איננו מתרגלים לקיחה על מורי הלב הרוחניים שלנו, על הלאמה שלנו.

אם שפר מזלנו, קרי: צברנו חסד רב במעשינו בעבר, נתחיל לפגוש מורים רוחניים. וכמו כל תופעה בעולמנו, אף המורים הם השלכה מתוך תודעתנו. הקארמה הטהורה ביותר שצברנו, מאינספור מעשי חסד בעבר, מבשילה וגורמת לנו להשליך אדם מסוים כמורה שמראה לנו דרך להפסיק את סבלנו ולהפוך למלאכים המיטיבים עם כל הברואים. זוהי דרך אל תוך טריטוריה לא נודעת. בכל גלגולינו עד כה סבלנו רבות: אינספור פעמים עברנו את המחזור של לידה, מחלה, התבלות, זקנה ומוות, וכל מה שביניהם - מלחמות, רעב, בדידות, מחסור, אלימות, התעללות, ומה לא - ועדיין איננו יודעים כיצד להפסיק את כל אלו. אנחנו חייבים להסתמך על מורה שהלך בדרך לפנינו ומסוגל ורוצה להדריכנו. המורה הרוחני הוא אם כך מדריך חיוני בדרכנו.

אך מיהו מורה זה שמכיר את הדרך? רק ישות מוארת מסוגלת להדריכנו להגיע להארה. בחמלתה, אהבתה ומיומנותה האינסופיים, ישות מוארת זו לובשת צורה שאנו מסוגלים לתפוס, ומופיעה כעת לפנינו בדמות המורה הרוחני. ומכיוון שהקארמה שלנו לא מספיק טהורה, ואיננו מסוגלים לתפסם בצורתם השמימית, המלאכית, מופיע הבודהא המואר בדמות מורה בשר ודם - בדרך שבה נוכל לתקשר עמה. ואמנם, בכל כתבי המהיינה נאמר שהלאמה הוא מופע של הבודהא.

נגולצ'ו דהרמבהדרה,  חכם טיבטי גדול בן המאה ה-18, נשאל פעם על ידי תלמיד: 'איך אני יכול לעזור למורה שלי'? וענה לו: 'אין אפילו ציטוט אחד, בכל אוסף הכתבים, שאומר שלמורה שלך יש איזשהי בעיה. הוא לא צריך ממך שום עזרה. אם אתה רואה שלמורה יש בעיה, זה הקארמה שלך וההשלכה שלך על המורה'.

למורה שלכם אין שום בעיות, כי הוא או היא כבר חיסלו את כל סבלם. לכן בתרגול הטונג לן לא מתרגלים על מורים את אקט הלקיחה. אתם בהחלט יכולים לשלוח להם מנחות וברכות.  את זה אפשר ורצוי לעשות כמה שיותר - זה צובר חסד רב, ומביא להם עונג.  
 

ריקותם של המורים

אז מה לעשות אם אתם בכל זאת רואים בעיות או פגמים אצל המורה?

המסורת הבודהיסטית כוללת לימוד נרחב ומפורט על הצורך לבחון היטב את המורה לפני שמתקשרים אליו או אליה, ועל הקריטריונים העיקריים שלאורם נבחן את המורה. לימוד חשוב זה מטרתו למנוע תקלות לפני ובעיקר אחרי ההתקשרות עם המורה. חלקים מלימוד זה תוכלו למצוא כאן.

לתהליך ההתקשרות עם מורה יש דינמיקה דומה לזו של זוג אוהבים: לאחר תקופה של התפעלות והתרשמות אנחנו מחליטים להתקשר למורֶה או מורָה, ולתת להם להובילנו בדרכנו הרוחנית. ובדיוק כפי שקורה אצל זוג אוהבים, בלתי נמנע הוא שזמן לא רב לאחר מכן יסתיים ירח הדבש ונתחיל להבחין אצלם בפגמים. כאן חשוב להיזכר בדבריו של נגולצ'ו דהרמבהדרה שציטטנו לעיל: כל מורה רוחני שנפגוש הוא פרי השלכתנו אנו. הוא או היא מהווים ראי נקי במיוחד של תודעתנו.

זוהי ריקותם של המורים. כל חוכמה וסגולות נעלות שאנחנו רואים בהם הם השתקפות של הטוהר שלנו, ובמידה שמופיעים פגמים - גם הם בבואה נאמנה של הפגמים שלנו (בין אם אנחנו מודעים להם, בין אם לאו). איננו יכולים להשליך את מה שאין בנו. כפי שנאמר: "הפוסל - במומו פוסל".
באותו האופן אין מורים שהם קדושים מצד עצמם, וזה נכון לגבי כל מורה, מכובד וקדוש ככל שיהיה. כוחם וקדושתם של המורים באים מהתלמידים שמשליכים אותם מתודעתם. הם כולם ריקים מכל טבע עצמי שהוא.

יתרה מכך, כל פגם שאנחנו רואים אצל המורה מהווה לימוד חשוב ומיוחד בשבילנו. תלמידים שונים רואים את אותו המורה באור שונה, שכן המורה משקף לכל תלמיד את תודעתו הוא. האמונה שהפגמים הם איכשהו חלק מ"טבעו העצמי" של המורה, בעלי קיום עצמאי ובלתי תלויים בנו, מעידה על אי הבנתנו את ריקות המורה, מפחיתה מכוחו של המורה לעזור לנו, ועלולה להביא אף לאיבוד המורה. וזהו אחד הדברים העצובים ביותר שיש, שכן בכך מתקלקל הסיכוי הנדיר ויקר המציאות שהמורה מזַמן לנו לצאת מן הסבל. ואם דחינו מורה אחד, קארמה זו תקשה מאוד למצוא את המורה הבא, ואם בדרך נס נצליח למצוא מורה אחר וליצור עמו או עמה יחסי קירבה, סביר מאד שהתסריט יחזור על עצמו, שכן איננו יכולים לברוח מן המיינד שלנו. התלמיד הרציני ישתדל במכוון שלא להתמקד בפגמים שהוא רואה במורה, כדי למנוע את אבדנו, וכן חייב הוא לשאול את עצמו: 'מהי הקארמה שגורמת לי לראות פגמים אלו אצל מורי?'

הטיבטים ממשילים את המורה לאש: אם מתקרבים יותר מדי, זה עלול לשרוף, שכן הוא או היא ישקפו לנו יותר ויותר מפגמינו. אך אם נשארים רחוק מדי, לא נוכל ליהנות מאורם וחומם. מורה שעבר מן העולם, או יושב בשחקים, או בארץ רחוקה, ושאיננו פוגשים בו הרבה, אם בכלל, תועלתו בשבילנו מאוד מוגבלת. מאידך - אשרי מי שזוכה לשהות בקרבת המורה כל העת, מבלי שתאבד הראייה הטהורה של המורה והבנת ריקותו. תלמידים ברוכים אלו עולים על המסלול המהיר להארה.   
 

תרגול

חזרו ועיינו בהנחייות לתרגול הטונגלן מפרק 13, וישמו אותן כעת על אנשים ניטרליים בחייכם, וכן, בהדרגה, על אנשים שאינכם אוהבים.

כמו כן, במידה שיצרתם קשר קרוב עם מורה, נסו לראות מה הלקח שהוא או היא מלמדים  אתכם דרך מה שהם משקפים לכם.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן