ביקורם של גשה מייקל רואץ', לאמה קריסטי מקנאלי בארץ ישראל
מאמרים - טונג לן

פרק 17 - אין דבר
מתוך סדרת מאמרים של לאמה דבורה-הלה
אשר התפרסמו במדור ניו אייג' בעיתון
NRG. למעבר למאמר בעיתון לחץ כאן

בפרק הקודם דנו בכוח הרב שיש לאדם שמעוגן עמוק באמת. עוגן זה הופך אדם זה לקוסם, שכן יש ביכולתו לחפון את כוח חסדו ולהשפיע באמצעותו על מציאותו. אלא שיש גורם שהוא חשוב עוד יותר בהפיכתנו לקוסמים, במידת יכולתנו להחיש את קצב ההבשלה של מעשינו הטובים, ולהעצים את כוחה של שבועת האמת. גורם זה הוא החוכמה. ככל שהחוכמה, מעמיקה, ואנו מבינים את הריקוד הקסום של פעולת הקארמה והפוטנציאל הבלתי מוגבל של הדברים, שמקורו בריקותם, כך הולך ומתקצר זמן ההבשלה. הבה אם כן נחזור ונעיין בנושא הריקות, והפעם מזווית קצת אחרת.

דמו לפניכם אדם מחזיק בידו עט. לכם ברור שמדובר בעט וזאת משום שאתם יודעים שחפץ זה מתפקד ככלי כתיבה. אבל אם יבוא לחדר כלב הוא יראה שם קרוב לוודאי איזה צעצוע או חפץ ללעיסה.
אז מהו החפץ הזה באמת? האם זהו עט או צעצוע לכלב? מי צודק, האדם או הכלב? השקפתו של מי תקפה יותר? לא נוכל לומר שהעצם הזה הוא עט מצד עצמו, כי אילו זה היה עט מצד עצמו, הרי שגם הכלב, וכל יצור אחר, היה רואה עט.

ניסוי פשוט זה מכריח אותנו להתעמת עם ריקותו של העט. העובדה שיצורים שונים רואים באותו חפץ דברים שונים מעידה על כך שהחפץ המדובר איננו עט מצד עצמו. הוא ריק מלהיות עט. אין בו "עטיות" שבאה ממנו.

ואם לא ממנו, מניין באה ה”עטיות” שלו? כמובן, המקום היחיד שממנו היא יכולה לבוא הוא מן הצופה. ה"עט" בא מן התודעה של הצופה, ובלעדיה אין שם בחוץ שום עט.

וזה מביא אותנו לשאלה הבאה והיא: מהו הדבר שגורם לנו לראות עט במקום שהכלב רואה חפץ ללעיסה? מהו ההבדל בין תודעה של אדם שרואה עט לבין זו של הכלב שרואה חפץ ללעיסה?
אם תרצו, ניתן אפילו להפוך את כל העניין על פיו: מה שעושה את הכלב כלב הוא האופן שבו הוא רואה את ה"עט", ובאופן כללי - את העולם. ולא להפך! ובאופן דומה, מה שעושה אותנו לבני אדם הוא האופן שבו אנחנו רואים את עולמנו.

ומדוע זו בכלל שאלה מעניינת? התשובה תתברר כאשר במקום להסתכל על ההבדל בין אדם וכלב, נסתכל על ההבדל בין אדם שהוא ברגע זה מאושר לבין חברו האומלל. מה עושה כל אחד מהם למי שהוא? על פי הדיון הקודם יהיה זה האופן שבו הם רואים את עולמם, ולא להפך!

מהו אם כן הדבר שגורם לאנשים מסוימים לראות עולם דרך משקפיים ורודים או בצבעים שחורים? האם יכול אדם לבחור את האופן שבו הוא רואה את העולם? כמובן שלא. אילו זה היה אפשרי, היינו כולנו כל הזמן מאושרים, שכן כולנו נכספים לאושר. הראייה שלנו את העולם, ואת ה"עט", נכפית עלינו, ונכפית גם על הכלב. לא נראה שיש לנו כרגע בחירה בעניין.
 

החפץ עצמו ריק מכל טבע עצמי

דרך אחת להסביר את מקורו של העט, ושל כל עולמנו, היא על פי העקרונות של הקארמה והריקות. הסבר זה אומר שהעט (והעולם) בא מזרעים קארמיים שהבשילו וגורמים לנו להשליך דימוי של "עט" על אוסף של נתונים גולמיים, על אוסף של צורות וצבעים ומרקמים. ובלי השלכתנו אנו - אין עט. כל יצור שמתבונן בחפץ, ישליך את מה שהקארמה שלו תכפה עליו להשליך. החפץ עצמו ריק מכל טבע עצמי.

ההשלכה התודעתית שגורמת לי לראות עט נכפית עלי על ידי הרישומים הקארמיים שמבשילים בתודעתי, רישומים שהוטבעו בה על ידי מעשי, דיבורי ומחשבותי בעבר. אני לא אתחיל ללעוס את החפץ, והכלב לא יתחיל לכתוב בו.

הקארמה נקבעת באופן מדויק, מוחלט ושלם על ידי מעשי בעבר, בעיקר אלו שעשיתי כלפי הזולת. האדם שרואה את העולם בוורוד רואה אותו כך בשל

רישומים קארמיים שנותרו בתודעתו בשעה שגרם אושר לזולתו, וראייה "ורודה" זו היא שעושה אותו לאדם מאושר. האדם שרואה את העולם בצבעים שחורים ברגע מסויים, נאלץ לעשות זאת משום שפגם באושרו של הזולת בעבר, וזרע זה מבשיל עבורו כרגע.

ומה שחל על העט, ועל המשקפיים הוורודים, חל על כל דבר ודבר בחיינו, בלי יוצא מן הכלל. כל דבר, טוב או רע. זה נכון לגבי כל אושר שיש ולגבי כל סבל. אף אחד לא מזמין לעצמו סבל, אבל הסבל בא. לא נוכל להבין את המקור האמיתי לסבל ללא ההבנה של עקרון זה של קארמה וריקות. בהבנה זו טמון המפתח לסילוק כל סבל ולהשגת כל אושר בחיינו.

אנחנו יכולים להפוך לגננים הבוחרים אילו זרעים הם זורעים בגינה של תודעתם, ועל כן רוכשים שליטה גמורה בעצים שיצמחו בה כאשר זרעים אלה ינבטו.
 

שלוש רמות של חוכמה

ההסבר הפשוט שלעיל נותן בידינו כלים חשובים לפיתוח החוכמה שמשחררת מסבל. אך אין ברמה זו של ידע מספיק כוח כדי לתמוך בנו במצבי מבחן בחיינו. המסורת הטיבטית מתארת שלוש רמות של חוכמה, שכל אחת מהן עמוקה יותר מקודמתה.

הרמה הראשונה היא חוכמה שמקורה בשמיעה. היא נרכשת בעקבות לימוד מעמיק של הרעיונות שתיארנו, בהנחיית מורה מיומן. איננו מבינים מאיפה בא העט. איננו מבינים מאיפה בא הסבל, ולא קל להתגבר על אי הבנה זו. היא חרוטה עמוק בתודעתנו, ולמעשה באנו עמה לעולם. מורים מנוסים יאמרו שנחוצות אלפי שעות של לימוד כדי להבקיע דרך חומה עבה זו של בורות!

החוכמה שנצבור באמצעות לימוד ושמיעה היא יקרת ערך ונדירה, אך למרות זאת כוחה מוגבל. כדי שנוכל ליישמה בחיינו, חייבת לבוא רמה מעמיקה יותר של ידע.

הרמה השנייה היא חוכמה שבאה בעקבות הרהור, עיון ובחינה מדוקדקת של הנלמד. כאן אנחנו מנתחים את ששמענו וקראנו באמצעות ההגיון, משווים אותו לנסיוננו האישי ולידע אחר שצברנו. זה הזמן לטפל בסוגיות שעולות ולברר ספקות. הבודהא ייחס חשיבות רבה מאוד לתהליך זה של בדיקה ובחינה. בלעדיה יגברו הדחפים וההתניות הישנים על הידע הטרי שנרכש. הפיתוי של התחמקות מאי נעימות על ידי שקר, לבן או אחר, או השגת מבוקשנו על ידי מעשים שנוגדים את כללי המוסר, הוא ממשי ולא מבוטל.

הסיבות העמוקות לשמור על כללי המוסר אינן נעוצות במה שלמדנו מהורינו ומורינו, במוסכמות תרבותיות וחברתיות, ואף לא בחוק. לכל אלה יש נקודת שבירה. די לפתוח עיתון כלשהו כדי להיווכח באמת עגומה זו.

עמידה במבחן אפשרית רק עקב שכנוע עמוק, הבנה מעמיקה של כוח הקארמה ליצור את מציאותנו, ושמירה בלתי מתפשרת של המוסר שמתבקשת מהבנה זו, שהיא האופן היחיד שבו נוכל לקוות למנוע מעצמנו סבל עתידי ולזרוע זרעים של אושר.

אלא שלא די בכך. על מנת ליצור את גן העדן שלנו עלינו לפעול רגע רגע ושעה שעה להטמיע בתודעתנו את הרישומים הקארמיים שהבשלתם תגרום לנו לחיות במציאות מענגת שאין בה כל סבל. כדי לסלול את דרכנו לאושר נחוצה רמת ידע מעמיקה עוד יותר.

הרמה השלישית היא חוכמה שבאה עקב מדיטציה, או ריכוז מדיטטיבי. זוהי הרמה הגבוהה ביותר של ידע, ונקדיש לה דיון נפרד במאמרנו הבא.

נסיים מאמר זה בהפרכת מספר שגיאות נפוצות ואי הבנות רווחות לגבי מושג הריקות.
 

שגיאות נפוצות

שגיאה נפוצה אחת אומרת שריקות זה מין חלל ריק, או סילוק המחשבות במדיטציה.

למעשה תהליך החשיבה לעולם לא פוסק, אפילו אצל מודטים מתקדמים שלמדו לעדן את תודעתם במידה רבה. הוא אפילו לא פוסק אצל אדם שהתעלף כתוצאה ממכת נוקאאוט.

מהי אם כן ריקות? ריקות פירושה שהדברים ריקים מכל טבע עצמי; שאין לדברים שום קיום עצמאי שהוא בלתי תלוי בהשלכתי, השלכה שנשלטת לחלוטין על ידי הרישומים הקארמיים שמבשילים בתודעתי, ואשר הוטבעו בה בעקבות מעשי, דיבורי ומחשבותי בעבר. במילים אחרות: כל דבר טוב או רע בחיינו, בלי יוצא מן הכלל, נקבע באופן מדויק, מוחלט ושלם על ידי מעשי בעבר כלפי הזולת. הדיון שלעיל על ריקותו של העט עוזר להמחיש רעיונות אלו.

שגיאה נוספת היא שריקות פירושה שהכל אשליה, לא ממש קיים, וכל אחד יכול לעשות מה שבא לו.
ריקות אין פירושה שהדברים חדלים מלהתקיים -  אין שגיאה חמורה מזו! הכאב שאנו חווים הוא ממשי וקיים, והוא עדות לשגיאה מחשבתית זו. אמת, הדברים ריקים מכל קיום עצמאי, וחסרי כל טבע עצמי אך אין פירושו שאינם קיימים! הדברים קיימים ויופיעו – מושלכים על ידי התודעה, בתלות גמורה בקארמה. ומכיוון שהקארמה נקבעת לחלוטין על ידי הפעולות במעשה, דיבור ומחשבה, הרי שיש חשיבות מכרעת ללימוד כללי האתיקה ושמירה קפדנית על המוסר.

השגיאה השלישית: אם הכל השלכה שלי, אז אני יכולה להחליט שהכל מענג.

האם נוכל לבחור את ההשלכה, או איכשהו לשנותה, או להשפיע עליה? אם מופיעה מכונית ושוברת את רגלי, האם אוכל להחליט שאני חווה עונג? כמובן שלא. ההשלכה נכפית עלי. הכאב יבוא והוא יהיה ממשי, והוא הבשלה של רישומים בתודעתי, שמקורם בפגיעה שפגעתי באחרים בעבר.

נחזור ונדגיש שאין ביכולתנו לשנות שום דבר בזמן הווה. כל שיש ביכולתנו לעשות הוא להגיב מתוך חוכמה. תגובה שמבינה את מנגנון הקארמה תפסיק לזרוע זרעים של סבל עתידי, ושם טמון הכוח. בהחלט יש ביכולתי לשלוט בהשלכות העתידיות שלי, באמצעות החוכמה.

'סוטרת הלב' היא כתב בודהיסטי עתיק, שנקרא כך משום שהוא מכיל את הלב של שלמות החוכמה, אותה חוכמה שמבינה את המנגנון החבוי והמדהים של קארמה וריקות, והתודעה שמבינה כל זאת טובלת בחמלה הגדולה. בסוטרה זו אומר הבודהא:

הבודיהיסאטוות שוהים תוך שהם מסתמכים על שלמות החוכמה, ועל כן לא נותר בליבם שום מכשול, ואין בהם כל פחד.

אנשים אלה הם לחלוטין חסרי פחד. לא ניתן להביכם, לאיים עליהם, להפחיד אותם. כי הם יודעים. הם בדרך להיות 'הבודהות המנצחים'. את מי הם עומדים לנצח? את הנגעים הרוחניים שלהם ואת הקארמות השליליות - המקור לכל סבל. הם מעצבים ויוצרים בכל רגע את גן העדן שלהם, את העונג האדיר של ההארה המלאה של הבודהא. כיצד? על כך בפרקים הבאים.
 

התרגול

המשיכו בתרגול הטונג-לן לסילוק סבלכם, כפי שתואר בפרק 16.

להקלטות משעורים שלימדה לאמה דבורה-הלה על מדיטציית הטונג לן לחץ כאן